|
This week we will be sharing our interview with Mrs. Yehudit Rotem. She is a prominent Israeli writer who joined us here in Tokyo several weeks ago to get married. Mazel Tov! Her husband has been a physics professor here for over 20 years. She was kind enough to complete an interview for us by email. Below are copies of her original Hebrew answers and an English translation.
ספרי לנו קצת על משפחתך ורכבת קסטנר
נולדתי בבודפשט, בירת הונגריה, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, זמן כלל לא נוח להיוולד בו. הגרמנים הנאצים, בני בריתה של הונגריה בעבר, פלשו לבודפשט, וזכו בתמיכתה הלא מסויגת של המפלגה הפאשיסטית. תוך חודשים ספורים התחילו יהודי הונגריה להישלח ברכבות עמוסות למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו.
משפחתנו הקטנה, הורי, אחותי ואני ושתי אחיותיה הצעירות של אמי, זכינו בחיינו הודות לדוקטור ישראל קסטנר, שארגן רכבת הצלה. אבי, שהיה מנהיג בתנועת צעירי אגודת ישראל, קיבל סרטיפיקטים עבור המשפחה. שתי אחיותיה של אמי הורדו מהרכבת לאושוויץ ממש ברגע האחרון. הרכבת שהייתה אמורה להגיע לפורטוגל הנייטרלית הסתובבה שבועיים ברחבי אוסטריה והונגריה והגיעה לבסוף למחנה ברגן-בלזן בגרמניה.
אחותי ואני - בנות שנתיים ושנה - חלינו בדרך בדיזנטריה ורק טיפולן המסור של הדודות סייע לנו לשרוד.
אחרי שבעה חודשים במחנה הסתיימה המלחמה ואנו הגענו למחנה פליטים בשווייץ וכעבור כמעט שנה, בסוף 1945, עלינו לארץ ישראל.
בתחילה גרנו במושבה גבעת שמואל, אולם החינוך בבית ספר המזרחי לא היה דתי דיו בעיני אבי החרדי. כך עברנו לשכונת זכרון מאיר בבני ברק. ביתנו שכן למרגלות גבעת ישיבת פונייביז' ומול ה"כוילל" של החזון אי"ש.
נישאתי בת 18 לאברך חרדי שהיה לראש ישיבה עשרים שנה. בשנים אלה, בעודי עוסקת בהוראה ובעיסוקים אחרים, הבאתי לעולם תשעה ילדים. בנותיי הראשונה והשלישית נפטרו קצת לפני שמלאו להן שנה. תודה לאל זכיתי בשבעה ילדים נפלאים, בן ושש בנות, בכ"ד נכדים ובשבעה נינים.
תכונותיי האישיות ותפיסת עולמי לא התאימו לחברה החרדית. יצאתי מן העולם החרדי עם בנותיי, בני בחר להישאר. המעבר לא היה קל, בעיקר משום שעול הפרנסה הוטל עלי בלעדית, כאם חד הורית, אך נשארנו משפחה אוהבת ותומכת.
מתי התחלת לכתוב?
קצת אחרי עזיבתי הגשמתי את חלום חיי - לכתוב, נעשיתי סופרת וזכיתי בהצלחה נאה, תודה לאל. עד כה כתבתי 13 ספרים שזכו בביקורת טובות ובאהבת הקוראים. בד בבד אני כותבת ועורכת ספרים בהזמנה - ביוגרפיות, ספרים מקצועיים, ספרי זיכרונות ועוד . כך אני מקיימת את עצמי ואת משפחתי. שתיים מבנותיי הצטרפו אלי ואנחנו נהנות לעבוד יחד, כאשר אני משמשת עבורן כ"עורכת-על".
איך יפן?
לאט לאט אני מתעוררת להכיר בסגולותיה של יפן - הניקיון, היעילות, הנימוסים הנאים, ההתחשבות, השקט, אופנת הנשים היפה. ועם זאת, חסרה לי ביפן מידה של חוסר אמצעיות אנושית, אינני מבינה את השפה, אבל גם כאשר החלפתי מילים באנגלית עם חבריו של אישי דניאל, מצאתי שהרובד הרגשי שטחי מאוד או עלום כמעט לגמרי. בשנה הבאה, אי"ה, אבוא שוב ואחקור את העניין ביתר עמקות.
איך היה המפגש עם חב"ד יפן?
חב"ד בעיניי זה גוף גדול המורכב מאינספור לבבות. כל חבדניק הוא לב אחד גדול.
וביפן, הארץ סגורת הלב, על אחת כמה וכמה.
הרב מנדי ורעייתו חנה סייעו לנו, ובמיוחד לי, להגשים חלום - להינשא לדניאל כדת משה וישראל. דלות המילים להביע את אשר בליבי. החתונה החגיגית והיפה שנערכה לנו בבית כנסת חב"ד טוקיו הייתה מלאת חום, אהבה, תשומת לב וגודל נפש. לעולם לא אשכח את הערב הנפלא ואת בני הזוג סודקביץ המופלאים והנדיבים.
אבל מעבר לחוויה האישית שלי, בית חב"ד בטוקיו הוא שמורת טבע יהודית אנושית נדירה. כל הבא בשעריו מתקבל באהבה, בחום, בפתיחות לב ובסובלנות. אין שום ניסיון להשפיע, לשנות אורחות חיים, יש רק רצון אינסופי להעתיר אהבה, ליצור קשר יהודי חברי, ולהעניק תחושת בית בגולה היפנית הקרירה. אני מלאת התפעלות והוקרה לנחישות, להתמדה, לתעצומות הנפש האינסופיות של הזוג המופלא הזה.
חנה ומנדי יקרים, תודה וברכה על הכול, והמשיכו להיות כמו שאתם.
Q: Please tell us a little bit about yourself.
A: I was born in Budapest, the capital of Hungary, in the midst of World War II, an uncomfortable time to be born there. Hungary was allied with Nazi Germany, and when they invaded Budapest, they received the unqualified support of the fascist party. Within a few months, Hungarian Jews began to be sent on loaded trains to the Auschwitz-Birkenau extermination camp. Our little family, my parents, my sister and I and my mother's two younger sisters, have won our lives thanks to Dr. Israel Kastner, who organized a rescue train. My father, who was a leader of the Agudat Israel youth movement, received certificates for the family. My mother's two sisters were taken off the train to Auschwitz at the very last minute. The train that was supposed to arrive in neutral Portugal was traveling around Austria and Hungary for two weeks and finally reached the Bergen-Belsen camp in Germany. My sister and I - two and a half years old - got sick with dysentery and only our aunts' dedicated care helped us survive.
After seven months in the camp, the war ended and we arrived at a refugee camp in Switzerland and almost a year later, at the end of 1945, we immigrated to Israel.
Initially, we lived in Givat Shmuel, but the education at the Mizrahi school was not religious enough for my ultra-Orthodox father. We moved to the Zichron meir neighborhood of Bnei Brak. Our home was at the foot of the ponovitch Yeshiva Hill and opposite the "kolel chazon ish"
I got married when I was 18-year-old to ultra orthodox boy who became a Rosh yeshiva, for twenty years. During these years, while teaching and other occupations, I gave birth to nine children . My first and third daughters passed away a little before they turned a year old. Thank g-d I have seven wonderful children, a son and six daughters, 24 grandchildren and seven great-grandchildren.
My personal qualities and worldview did not match the ultra-Orthodox society. I left the ultra-Orthodox world with my daughters. My son chose to stay. The transition was not easy, mainly because the burden of livelihood was imposed on me, as a single mother, but we remain a loving and supportive family.
Shortly after this big change in my life, I fulfilled my dream of becoming a writer and had great success, thank g-d. So far, I have written 13 books that have been well-received and readers' love. At the same time, I write and edit books by order - biographies, Professional books, memoirs, etc. This is how I sustain myself and my family. Two of my daughters joined me and we enjoy working together.
Q: Why did you choose to visit Japan?
A: Slowly I have learned to recognize Japan's virtues - cleanliness, efficiency, fine manners, thoughtfulness, quiet, and beautiful women's fashion. However, in Japan, I lacked a degree of human connection. I do not understand the language, but even when I exchanged words in English with my husband Daniel’s friends, I found that the emotional connection is very superficial or almost entirely unknown. Next year, g-d willing, I will come again and explore the matter in more depth.
Q: What has been your experience with Chabad, both here in Tokyo and around the world?
A: Chabad, in my opinion, is a large body made up of countless hearts. Each 'Chabadnik' is one big heart, and in Japan, the more heart-closed country. Rabbi Mendy and his wife Chana helped us, and especially me, fulfill a dream - to marry Daniel in the Jewish tradition. I have no words to describe the thanks on my heart, the beautiful wedding we had at Chabad Tokyo Synagogue was full of warmth, love, attention with a full heart, I will never forget this wonderful evening and the wonderful and generous Sudakevich's.
But beyond my personal experience, the Chabad House in Tokyo is a rare human Jewish nature reserve. Everyone who walk in through its gates is accepted with love, warmth, heartfelt connection and tolerance. There is no attempt to influence, change lifestyles, there is only an endless desire to love, to make contact with Jewish friends, and give a sense of home in the cool Japanese exile. I am full of admiration and appreciation for the endless determination, endurance, and power of this wonderful couple.
We would like to thank Mrs. Rotem for joining us for Shabbat and taking the time to be a part of our interview series.
|
